פסק-דין בתיק ת"ק 19944-09-10

תובענה כספית לתשלום סך של 25,000 ש"ח בגין טענה להטעיה וזיוף בעסקה למכירת רכב.

א.    ההליך והצדדים לו

1.      התובעים 2-1, בני-זוג (להלן התובעים), רכשו מהנתבע רכב מסוג מזדה מ.ר. 7919223 משנת יצור 2000 (להלן הרכב). עסקת המכר סוכמה ובוצעה בתחילת חודש אוגוסט 2010. בקשר עימה נחתם זיכרון-דברים בין התובע 1 לבין הנתבע (להלן זיכרון-הדברים). ביום 8.8.2010 הועברה הבעלות ברכב משם הנתבע ואשתו, גב' נטלי גולן, לשמו של תובע 3, אביה של התובעת 2, שהינו נכה בשל מחלת פוליו ושהרכב נועד לשמשו.

2.      התובענה נסמכה בקליפת-אגוז על טענת התובעים כי הוטעו על-ידי הנתבע באשר למספר הק"מ שעשה הרכב; לשיטתם יצר כלפיהם הנתבע מצג כאילו נסע הרכב עד אותו מועד 108,000 ק"מ בלבד ואילו כעבור זמן, לאחר שבוצעה העסקה, התחוור שהרכב גמע מרחק גדול יותר אותו אמדו התובעים בכ- 230,000 ק"מ. התובעים יחסו לנתבע זיוף של מד הקילומטרים ברכב על-מנת להטעותם. עוד טענו התובעים שהוטעו בידי הנתבע גם באשר למצבן של כריות האוויר ברכב, באופן שהיה כרוך בתיקון שעלותו 4,000 ש"ח.

3.      הנתבע הכחיש מכל וכול את טענות התובעים ועמד על כך שהוא עצמו רכש את הרכב מבעליו הראשון, הצד השלישי, בהסתמך על מצגי הצד השלישי כי הרכב עשה מספר ק"מ נמוך ועל נתוני מד האוץ ברכב כפי שהיו אותה עת ואשר תאמו את מצגי הצד השלישי. לשיטתו אם שונה מד האוץ ברכב, הרי שהדבר נעשה על-ידי הצד השלישי כאשר הרכב היה מצוי בבעלותו ובחזקתו ובטרם נרכש על-ידי הנתבע.

4.      עדויות הצדדים נשמעו ביום 13.12.2011. התובעים עמדו על בירור ההליך בבית-המשפט לתביעות קטנות אף שניתנה להם הזדמנות להעבירו לבירור בבית-משפט השלום על-מנת לקיים הליך רחב יותר של הבאת ראיות [עמ' 1 לפרוטוקול].

ב.    דיון והכרעה

דין התביעה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך. ההפניות הן לפרוטוקול זולת אם צוין אחרת.

1.      מעמד התובעים הוא של "המוציא מחברו". על שכמם רובץ הנטל להוכיח את תביעתם על כל יסודותיה. בתוך כך הם נדרשים להראות ולשכנע שהנתבע הטעה אותם כטענתם, מסר להם ביודעין מידע שגוי על-אודות הרכב וכי אלמלא מצגיו הכוזבים של הנתבע לא היו רוכשים את הרכב. עוד עליהם להראות ולשכנע שהנתבע הוא שזייף את מונה הק"מ ברכב כטענתם. התובעים לא נשאו בנטל. הראיות על-יסודן ביקשו לגלגל את האחריות לנתוניו הממשיים של הרכב לפתחו של הנתבע היו דלות. עדותם לא עוררה אמון ועמדה בניגוד לעדות הנתבע שאותה מצאתי רהוטה, מפורטת, משכנעת וראויה לאמון מלא. 

2.      זיכרון-הדברים על-פיו רכשו התובעים את הרכב מהנתבע בולט בדלותו ובמיעוט הפרטים המצויים בו. ודוק: אפילו מספר הרכב או פרטים מזהים אחרים שלו אינם מופיעים בו. למעשה הוא כולל בעיקרו את התנאים הכספיים של העסקה, דהינו סכום התמורה ואופן תשלומה. התובע בעדותו נאלץ להודות בכך [עמ' 2]. תוכנו של זיכרון-הדברים אינו עולה בקנה אחד עם טענת התובעים כי מספר הק"מ שעשה הרכב היה פרט מהותי בעסקה ובהחלטתם להתקשר בה. חזקה על מי שמתקשר בחוזה וטורח להעלות תוכנו על הכתב שידאג לכלול בו את כל הפרטים שהם מהותיים מבחינתו לעסקה. הדברים יפים גם ביחס למתקשר חסר השכלה משפטית ולחוזה שנערך ללא מעורבות של עורך-דין.

3.      אין חולק על כך שטרם רכישת הרכב מהנתבע בדקו התובעים את הרכב בבדיקת טרום קנייה במוסך שנבחר על-ידם. אף שהבדיקה העלתה שברכב יש ליקויים שונים, בכללותה היא לימדה על כך שמצבו יחסית לגילו סביר. באותה בדיקה לא נמצא פער בין מספר הק"מ הממשי שעשה הרכב לבין נתוני מד האוץ המותקן בו. אמר על כך התובע: " [...] אנו עשינו בדיקת קנייה, בבדיקה זו התברר שהרכב היה ליקויים ברכב, הובהר לנו שהרכב במצב סביר, מכך החלטנו לעשות עיסקה, עשינו העברת בעלות" [עמ' 2]. הדברים זכו לביטוי גלוי ומפורש בזיכרון-הדברים, עת נקבע והוצהר בו כך: " הקונה בדק את הרכב הקונה שבע רצון אין לקונה שום טענה". נובע מכך שהתובעים ויתרו ביודעין ובמפורש על כל טענה נגד הנתבע בשל מצב הרכב, לאחר שניתנה להם הזדמנות לבדוק אותו באמצעות איש מקצוע מטעמם טרם הקנייה והם מימשו זכותם זו, ערכו בדיקה כזו והחליטו לרכוש את הרכב בהסתמך על תוצאותיה. כאמור, מעדות התובע לפני עלה באופן הברור ביותר שההחלטה לרכוש את הרכב נפלה על-יסוד בדיקת הרכב ותוצאותיה. 

4.      לטענת התובעים העלתה בדיקה נוספת שערכו לרכב במוסך אחר כשבועיים אחר רכישתו שמצב המנוע הוא כזה שמלמד על פער בין מספר הק"מ שמציג מד האוץ של הרכב לבין המרחק הממשי שגמע הרכב עד אותו מועד. ואומנם, ברישיון רכב שהוצא לתובע 3 ביום 18.10.2010 צויין שנכון ליום 12.1.2010 עשה הרכב 309,901 ק"מ [ נ/1]. דא עקא, לכאורה היה על המוסך בו ביצעו התובעים בדיקת קנייה טרם התקשרותם בעסקה עם הנתבע להתריע על כך לפניהם, כפי שנעשה לטענתם לאחר הקנייה במוסך אחר. במצב דברים זה טענת התובעים שאין כל סיבה שיפנו טענותיהם נגד המוסך בו ביצעו את בדיקת הקנייה תמוהה בלשון המעטה [ראו עדות התובע בעמ' 2]. הגדילה התובעת לעשות עת הצהירה שמכון הבדיקה מטעמם לא היה צריך לדעת מהו המרחק הממשי שגמע הרכב שכן אותה עת הראה הצג ברכב 108,000 ק"מ [עמ' 3]. ככל שהדברים יפים באשר למוסך שמבצע בדיקות קנייה בתשלום (ואיני קובעת שכך הוא) הרי שהם נכונים מקל וחומר בהתייחס לנתבע, אדם פרטי, שהסתמך - ובדין הסתמך - על הרישום במד האוץ ככתבו וכפשוטו וכפי שיובהר להלן לא הייתה לו סיבה לפקפק בנכונותו.

         מטענות כתב-התביעה ומעדות התובעת 2 לפני עלה באופן הברור ביותר שעילת התובענה נעוצה בטענת התובעים כי הנתבע שיקר להם ביודעין על-אודות מספר הק"מ שנסע הרכב  ולמעשה "עבד עליהם" [עמ' 3]. אין לטענה זו על מה שתסמוך. במה דברים אמורים?

5.      הנתבע רכש את הרכב מן הצד השלישי ביום 3.6.2010, זמן לא רב בטרם נערכה העסקה עם התובעים. הצד השלישי הוא שרכש את הרכב כחדש כשהוא מחזיק ומשתמש בו החל מיום 23.2.2000 ובמשך למעלה מעשר שנים כ"יד ראשונה" [נספח ג' לכתב-ההגנה מטעם הנתבע]. ביום 3.6.2010 נרשמה הבעלות ברכב על שם הנתבע ואשתו כבעלים "יד שנייה". אותה עת היה מורכב ברכב מנגנון נכה ששימש את הצד השלישי [נספח ד-1 לכתב-ההגנה]. המנגנון הוסר תוך שהנתבע נושא בהפרשי אגרה החלה בשל כך וביום 20.6.2010 הונפק לנתבע ובת-זוגו רישיון רכב ממנו נמחק הרישום על-אודות קיומו של מנגנון לנכה [נספח ד-2 לכתב-ההגנה]. בכל הרישיונות הללו לא צויין מספר הק"מ שגמע הרכב.

6.      בסע' 6 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות לגילוי נאות) נקבע כך:

 (א)    במועד ביצוע המבחן השנתי לכשירותו לתנועה של רכב משומש לפי פקודת התעבורה, תמסור תחנת הבדיקה לרשות הרישוי, את מספר הקילומטרים שעבר הרכב הנבדק בשנה שקדמה למועד הבדיקה.

(ב)     רשות הרישוי תציין ברישיון הרכב את מספר הקילומטרים שעבר הרכב הנבדק לפי ההודעה האחרונה שקיבלה מאת תחנת הבדיקה כאמור בסעיף קטן (א) ואת המועד שבו נמסרה לה ההודעה האמורה.

ודוק: ביום 22.2.2010 או בסמוך לכך, בעוד הרכב בבעלותו ובחזקתו של הצד השלישי, עמד הרכב למבחן רישוי שנתי שעל-יסודו הונפק רישיון רכב לתקופה שעד יום 22.2.2011, הוא הרישיון שעמד בתוקף בעת שהנתבע רכש את הרכב מהצד השלישי. מכאן שעל-פי דין צריך היה הרישיון לכלול רישום על-אודות מספר הק"מ שעשה הרכב, כפי שזה הוברר בעת ביצועו של מבחן הרישוי השנתי לשנת 2010. דא עקא, מספר הק"מ שעשה הרכב הוסף לרישיון רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שנרכש על-ידי התובעים וכתוצאה מבירור שערכו הם על-אודות היסטוריית הטיפולים של הרכב [ראו נ/1 שהופק ביום 18.10.2010]. רישום כזה, ולא כל שכן רישום שאינו תואם את נתוני מד האוץ, לא הופיע ברישיונות הרכב בעת שהנתבע רכש אותו מן הצד השלישי, אף לו בעת שמכר את הרכב לתובעים [עמ' 6 לפרוטוקול].

במצב דברים זה היה הנתבע רשאי להסתמך על מד האוץ ולא היה לפניו כל נתון אחר שיצביע על אפשרות לכך שהרישום בו אינו תואם את המציאות לאשורה. לא מצאתי כל רשלנות בהסתמכותו של הנתבע על הרישום במד האוץ; ממילא הלה לא נתבע בעילת רשלנות אלא בשל טענה שהוא עצמו זייף את מד האוץ והציג לתובעים נתונים שקריים על-אודות המרחק שעשה הרכב. טענה זו לא הוכחה ולו גם לכאורה.